R. Chananel Shevuot 32a – ר' חננאל שבועות לב.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. רָץ אַחֲרֵיהֶן אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּרָץ אַחֲרֵיהֶן כְּמַאן דְּאָמַר לְהוּ דָּמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְהָא נָמֵי תְּנֵינָא שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד אָמַר לְעֵדִים בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי שְׁבוּעָה כּוּ׳ אָמַר אִין לָא אָמַר לָא. אָמַר לָאו דַּוְקָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי גַּבֵּי פִּקָּדוֹן דְּקָתָנֵי שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד אָמַר לוֹ תֵּן לִי פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ ה״נהָכִי נָמֵי אָמַר אִין לָא אָמַר לָא הָא {ויקרא ה׳:כ״א} וְכִחֶשׁ בַּעֲמִיתוֹ כֹּל דְּהוּ. אֶלָּא אָמַר לָאו דַּוְקָא הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא. הַאי מַאי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אָמַר דְּהָכָא דַּוְקָא תְּנָא הָתָם אַטּוּ הָכָא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא אָמַר דְּהָתָם דַּוְקָא וְלָא אָמַר דְּהָכָא דַּוְקָא אָמַר אָמַר לְמָה לִי לְמִיתְנְיַיהּ. דִּלְמָא אוֹרְחָא דְּמִילְּתָא קָא מַשְׁמַע לַן. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל רָאוּהוּ שֶׁבָּא אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ לוֹ מָה אַתָּה בָּא אַחֲרֵינוּ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת פְּטוּרִין ^אוְאִם בְּפִקָּדוֹן חַיָּיבִים.: הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים כּוּ׳.: מְנָלַן דְּאַכְּפִירָה בב״דבְּבֵית דִּין הוּא דִּמְחַיְּיבִי אַחוּץ לב״דלְבֵית דִּין לָא מִחַיְּיבִי. אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא {ויקרא ה׳:א׳} אִם לא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאִילּוּ מַגִּיד זֶה מִתְחַיֵּיב זֶה מָמוֹן. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אִי הָכִי אֵימָא שְׁבוּעָה גּוּפַאּ בב״דבְּבֵית דִּין אֵין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לָא. לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא {ויקרא ה׳:ה׳} לְאַחַת לְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ בב״דבְּבֵית דִּין מִי מְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת וְהָתְנַן הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין וְכָפְרוּ אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחְזוֹר וּלְהוֹדוֹת אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ שְׁבוּעָה חוּץ לב״דלְבֵית דִּין כְּפִירָה בב״דבְּבֵית דִּין.: כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת חַיָּיבִין.: הָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. אָמַר רַב חִסְדָּא הָא מַנִּי ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן ^בכְּגוֹן שֶׁכָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר ^גוְתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא מִכְּדִי תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כַּמָּה הָוֵי ^דכְּדֵי שְׁאֵילַת תַּלְמִיד לָרַב (אִיכָּא דְּאָמְרִי כְּדֵי שְׁאֵילַת הָרַב לַתַּלְמִיד) עַד דְּאָמְרִי שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת טוּבָא הָוֵי א״לאֲמַר לֵיהּ ^הכׇּל אֶחָד וְאֶחָד תּוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.: בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר.: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא ^ומַשְׁבִּיעַ עֵד אֶחָד פָּטוּר וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר עֵד אֶחָד כִּי אָתֵא לִשְׁבוּעָה הוּא דְּקָא אָתֵא וּמָר סָבַר עֵד אֶחָד כִּי אֲתָא לְמָמוֹנָא קָא אָתֵא. וְתִיסְבְּרָא הָאָמַר אַבָּיֵי הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. אֶלָּא ^זדכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵד אֶחָד כִּי אָתֵי לִשְׁבוּעָה קָא אָתֵי וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי ומ״סוּמָר סָבַר ^חלָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי. גּוּפָא אָמַר אַבָּיֵי הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. ^טהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה שֶׁחַיָּיב בְּעֵד טוּמְאָה דְּרַחֲמָנָא הֵימְנֵיהּ דִּכְתִיב {במדבר ה׳:י״ג} וְעֵד אֵין בָּהּ כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. ^יוְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה שֶׁפָּטוּר בְּעֵדֵי קִינּוּי דְּהָוֵה גּוֹרֵם דְּגוֹרֵםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבועות ז׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ח

^ב רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ג

^ג רמב״ם הלכות שבועות ב׳:י״ז
רמב״ם הלכות עדות כ׳:ג׳
רמב״ם הלכות אבל ח׳:ח׳
רמב״ם הלכות נחלות ו׳:ו׳
רמב״ם הלכות תמורה ב׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ז
סמ״ג מצוות עשה ק״ז
טור יורה דעה רל״ד:ל״א-ל״ג
טור יורה דעה ש״מ:כ״ד-כ״ה
טור חושן משפט ע״ט:א׳
טור חושן משפט רפ״א:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ד:ל״א-ל״ג
שולחן ערוך יורה דעה ש״מ:כ״ד-כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ע״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רפ״א:ז׳

^ד רמב״ם הלכות שבועות ב׳:י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א

^ה רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ג

^ו רמב״ם הלכות שבועות י׳:ה׳

^ז רמב״ם הלכות טוען ונטען א׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ה
טור חושן משפט פ״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט פ״ז:א׳

^ח רמב״ם הלכות שבועות י׳:ז׳

^ט רמב״ם הלכות שבועות י׳:ח׳

^י רמב״ם הלכות שבועות י׳:ז׳

תניא כוותיה דשמואל, וכן הלכה. אבל בפקדון אע״ג דלא שמע מפי התובע אלא הוא נשבע מעצמו חייב, שנ׳^א וכחש בעמיתו, כל דהו. השביע עליהם ה׳ פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו פטורין. מנא לן, ואמר אביי (שאם) [שנ׳^ב אם] לא יגיד ונשא עונו. אימתי נושא עון בזמן ^גמגיד במקום שמתחייב הנתבע ממון. ומקשי רב פפא אימא גם השבועה עצמה אם לא תהא בבית דין לא יהו חייבין. ודחי׳, לא מצית למימר הכי, דתניא לאחת לחייבו על כל אחת ואחת, והתנן השביע עליהן חמש פעמים בבית דין וכפרו אין חייבין אלא אחת וכול׳, אלא לאו ש״מ שבועה חוץ לבית דין כפירה בבית דין ש״מ. מתני׳ כפרו שניהן כאחת חייבין. פירוש, אין חייבין שניהן אלא עד שיכפרו שניהן בבת אחת^ד.
והא אי אפשר לצמצם? אמר רב חסדא הא מני ר׳ יוסי הגלילי דאמר איפשר לצמצם. דתנן בבכורות פרק^ה רחל שלא ביכירה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשים כאחת. ר׳ יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן, שנ׳^ו הזכרים ליי׳. וחכמים אומרים אי איפשר, אלא אחד לו ואחד לכהן. ר׳ יוחנן אמר אפילו תימא רבנן, הכא במאי עסיקינן כגון שכפרו בתוך כדי דיבור, כדי שאילת שלום תלמיד לרב^ז, כל אחד ואחד בתוך כדי דיבור של חבירו.
פיס׳. כפרו זה אחר זה, הראשון חייב והשיני פטור. מתני׳ דלא כר׳ אלעזר בר׳ שמעון^ח, דתניא המשביע עד אחד פטור, ור׳ אלעזר בר׳ שמעון מחייב. נימא בהא פליגי, תנא קמא סבר עד אחד לשבועה הוא דאתא, הילכך פטור. דהא ליתה תביעת ממון. ור׳ אלעזר בר׳ שמעון סבר עד אחד לממון הוא דאתא. איני והאמר אביי הכל מודין בעד שוטה שחייב, בעד טומאה דכת׳^ט ועד אין בה, כל שיש בה וכול׳. ואמרינן אלא כולי עלמא עד אחד לשבועה הוא דאתא, ובהא פליגי, תנא קמא סבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי, ור׳ אלעזר בר׳ שמעון סבר כממון דמי. גופא. אמר אביי הכל מודין במשביע עידי שוטה וכפר בו שחייב, בעד טומאה, דרחמנא אמר ועד אין בה כל שיש בה. והכל מודין במשביע עידי שוטה וכפרו שפטורין, בעידי קינוי, דהא גורם דגורם, עידי קינוי גורמין לעידי סתירה, ועידי סתירה גורמין לממון.מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.

הערות

^א ויקרא ה, כא.

^ב ויקרא ה, א.

^ג צ״ל, שאינו.

^ד פירש את המשנה ׳כפרו שניהם כאחת׳ כהמשך המשנה שלפניה, שלא אמרו כפרו הרי אלו חייבין, אלא אם כפרו שניהם כאחת. וכן נראה מדברי הרשב״א והריטב״א שפירשוה כהמשך המשנה דהשביע עליהם חמשה פעמים, ומטעם זה הקשו על הרמב״ן שכתב שאם השביעם התובע ושתקו העדים חייבים, דאם כן משכחת לה בכפרו שניהם כאחד כששתקו.

^ה ב. דף יז,א.

^ו שמות יג, יב.

^ז לפנינו בגמרא נוסף איכא דאמרי כדי שאילת הרב לתלמיד. ובהג׳ וציונים העירו שכן הנוסח ברש״י כאן ותוספות בתמורה.

^ח בגמרא, מתניתין דלא כהאי תנא, ופירשו רש״י ור״ח, דלא כר׳ אלעזר בר׳ שמעון. אבל הריטב״א פירש, משנתנו שסתמה הדין, דלא כהאי תנא דברייתא ששנה בה מחלוקת.

^ט במדבר ה, יא.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון